1.
לכל אדם יש איזושהי אמירה שהיה רוצה להשאיר לדורות אחריו. עצמו רגע את העיניים וחישבו איזה מסר מרכזי הועבר אליכם מהוריכם ואיזה מסר הייתם רוצים להעביר לילדיכם.
רוב בני האדם אינם עושים זאת, כלומר, רובם ככולם מחנכים את ילדיהם, אך מרגישים קטנים בעיני עצמם מכדי להעביר מסרים מדור לדור. אנשים גם מעדיפים שלא לחשוב על הימים שהם לא יהיו עוד. זו הסיבה שרוב בני האדם אינם מותרים צוואות. איש אינו שש לחשוב על אחרית ימיו.

2.
ובכל זאת, בני אנוש רוצים שצאצאיהם יהיו טובים יותר מהם, יראי שמים יותר, בעלי מידות טובות יותר, מצפוניים יותר, בעלי יכולת למידה טובה יותר, יכולת נתינה, יכולת התמודדות והשגה.
מחוץ לרצון שיהיו טובים יותר יש רצון נוסף :שיהיה להם טוב יותר. היינו, שיהיו מקובלים ואהובים, שתהייה להם רווחה, שיצליחו יותר בחייהם ביחסיהם עם בני אדם, שישגשגו חברתית, שיצליחו לבטא את כישרונותיהם, שלא ינסו לפגוע בהם, וגם אם כן, שלא יהיו פגיעים. שיקחו דברים בפרופורציות מתאימות, שידעו להתמודד ועם זאת שישימו גבול לעצמם בכל הנוגע להתמודדות מול הזולת.
בני אדם רוצים לראות את ילדיהם מלאי אהבה ובעלי יכולת הענקה. הם רוצים אותם שקולים, רציניים במידה, בעלי חוש הומור במידה, בעלי שליטה על עצביהם ויצריהם, בעלי יכולת להבין את הזולת וגם להסביר עצמם לזולת ולגרום לזולת להבין אותם.
בני אנוש רוצים שילדיהם יזכרו אותם לטובה, ירחשו בליבם הערכה והכרת טובה ליחסם כלפיהם, מחוץ לצווי האלוקי "כבד את אביך ואת אימך". שכיבוד ההורים ייעשה גם מתוך הכרה ואהבה ולא רק בשל הצווי. הנה הצבנו רשימה חלקית של כל החלומות שלנו. של הדברים החשובים לנו באמת.

3.
הביטו שוב ברשימה ושאלו עצמכם איך אתם מגיעים אליה? ליתר דיוק, מדוע לא כולם לא מגיעים אליה? איך בדיוק נהרסים דברים בדרך הקצרה מלידתו של ילד עד הגיעו לגיל 18.מהו הגורם שמפריד בין הורים לילדים, שמחבל בדימוי העצמי של הילדים, שמפחית את החשק שלהם להתקדם, שמשנה את התנהגותם לרעה, שמוריד את שליטתם ביצריהם וגורם להם להעדיף סיפוקים מידיים על פני טוב נצחי?
מהו הדבר הגורם לילדים לחוש שהוריהם אינם אוהבים אותם, למרות שהם כן?
מהו הדבר הגורם להורים לחוש שהילד שלהם מנסה לצער אותם במתכוון למרות שהוא לא?
היכן קו הגבול בין אהבה לבין פינוק? בין הטלת מרות לבין פגיעה והתעללות? בין תמיכה הורית לבין החלשת יכולת ההתמודדות. בין חינוך לבין הפעלה, בין אמירת האמת לבין פגיעה ברגשות. בין מעורבות למעורבות יתר?

4.
הדברים שייכתבו כאן, כבר נכתבו בעבר, ואולי יהיו שיזהו אותם מתוך קריאה שוטפת של מאמריי, אך לטובת אלה שלא, ולטובת אלה שכן ושכחו, ראיתי לנכון להעלותם על הכתב בבימה מכובדת זו.
הדברים אינם נכתבים מהראש או מהדמיון, כי אם מניסיון חיים עמוס ודחוס בדברים עצמם: ילדים, הורים, בעיות, התלבטויות, התמודדויות, תכניות, קשיים,כישלונות והצלחות. ברגע שאתה מצליח להבין את מנגנון הנפש האנושית מבפנים, אתה יכול להמטיר תובנות מבחוץ.
כמורה ומחנך, ולאחר מכן כיועץ חינוכי ובתפקידי ב"מרכז לילד ולמשפחה" עסקתי בדברים עצמם ורק לאחר מכן כתבתי עליהם. לא להפך.
בשורות הבאות אנסה להעניק קמצוץ של הסתכלות בריאה, נכונה ונבונה על נפש האדם.

5.
באופן הטבעי והרגיל, ילד ילך בדרך של הוריו ולא יסטה ממנה לכאן ולכאן. בני אדם בטבעם מצייתים לבכירים מהם, לא דחוף להם להרוס לפגוע בזולתם. הם מתיישרים עם הקו, מעוניינים לאגור ידע ומידע, ובסך הכל מחפשים חיים שלווים וטובים.
וכמו עץ שבטבעו גדל ישר וכשמשהו גורם לו להתעקם מילימטר – הוא יגדל עקום, כך גם ילד רך. השריטות שאנו נשרטים בחיים – וכולנו נשרטים, הם אלה שגורמים לנו לזוז לכאן או לכאן.
להלן "החומרים" מהם בנויה נפש. ברגע שאלה לא מסופקים, או שמסופקים בצורה בלתי נכונה, תהיה בעיה.

6.
נפש האדם זקוקה לכבוד. זהו מזון לנפשו. לא מדובר בכבוד של לשבת במזרח אלא במובן של הכרה באישיותו ואמירותיו ובעיקר אי התעלמות ואי פגיעה בו.
בן אדם הוא יצור פגיע. יש פגיעים יותר ויש פחות. כאשר יש פגיעה בכבוד– תהיה גם תגובה שמטרתה להרוות את צימאונו הטבעי לכבוד . זה עלול להגיע לשאיפה ל"כבוד" שלילי כמו כוחנות או התבלטות שלילית. אם נעניק את הכבוד החיובי לא יהיה צורך בכך.

7.
נפש האדם זקוקה להערכה ואהבה. אהבה היא משהו שניתן ללא תנאי. אתה הילד שלי אני אוהב אותך. ללא כל התנייה. אהבה היא מילים טובות וחמות וגם חיבוקים ונשיקות. הערכה יושבת על משהו שהילד עשה. ועלינו למצא דבר מה להעריכו כדי ליצור תגובת שרשרת שתגרום לו להצליח ולהתאמץ כדי שיוערך. כאשר ילד או ילדה לא יקבלו אהבה והערכה. נוצר אצלם צימאון בלתי נשלט והם עלולים לחפש הערכה ואהבה כלשהן במקומות מזיקים.

8.
נפש האדם זקוקה לאמת ויציבות. אמת, זה להיות מחוץ לבית כפי שאתה בתוכו. יציבות זה לשמור על הבית רגוע ללא התפרצויות כעס חסרות שליטה וללא מצבי רוח שמניעים את הבית כמו ספינה בסערה. כאשר ילד מזהה שקר וחוסר יציבות, הוא יחפש את האמת והיציבות במקום אחר, וגרוע מכך: הוא עלול חלילה לוותר עליהם ולפעול בכל דרך שנראית לו, גם אם אינה דרך אמת וגם אם אינה יציבה.

9.
נפש האדם זקוקה לבית. בית הוא אבא ואמא שמכבדים זה את זה ופועלים בהסכמה מול הילדים. ילד יכול לקבל שהוריו מתווכחים ביניהם אך לעולם לא יקבל שהם אינם מכבדים, או חלילה נוהגים בחוסר כבוד זה כלפי זה. בתים שיש בהם בעיות שלום בית שהילדים חשופים להם הרי הם כמקומות סכנה לנפשם של בני הבית.

10.
נפש האדם זקוקה לגבולות. כאשר תהיה פגיעה בהבנת הגבולות, או כאשר תיעשה הסטה בלתי הגיונית של קו הגבול –תהיה פריצת גבולות.
גבול הוא שירטוט מדויק לילד מה טוב ומה רע. מה ההורים מסכימים ומה לא. מה הם דורשים ועל מה הם מוותרים. האוייב הגדול ביותר של הגבולות הוא הויכוח. גבול מציבים והוא אינו נתון למשא ומתן. הויכוח מערער ולבסוף ממוטט אותו. שומרי הגבול הם השכר והעונש ויש לעשות בהם שימוש בתבונה.

11.
והחשוב מכל: נפש האדם זקוקה לרוחניות. לתכלית. לאמונה. לדרך. לחינוך ליראת שמים ולאהבת תורה. גם אם ההורים אינם מושלמים, ומי מושלם?, הם יכולים לפחות להצביע לעבר המקום בו נמצאת השלמות וזה גדולי הדור והדרך שהם מתווים. ילד יכול להשלים עם כך שהוריו אינן מושלמים, אך אם אינם מתווים לו דרך של גדולי עולם הוא עלול להיות כמותם… או גרוע מהם.

12.
ברגע שנעניק לילדינו את הצרכים הבסיסיים שהזכרנו כאן ונוסיף לזה כמות בלתי מוגבלת של תפילות ודמעות, (מעיניינו, לא מעיניהם…) הסיכויים שלנו לרוות נחת מילדינו בסיעתא דשמיא, הופכים לגבוהים במידה ניכרת. אם נגרום להם לשנן את הכללים שילכו איתם הלאה, נוכל לזכות לדורות ישרים מבורכים.